עוגת שוקולד, או: מתכון שלישי בבלוג, מתכון שלישי עם שוקולד, אני צריכה כבר לגוון רבאק

(ברגע שיש לי תירוץ, קטן שככל שיהיה, לדחיין דברים, אני אוחזת בו וחולבת ממנו כל טיפה אפשרית של לגיטימציה. ובמקרה הזה, אחד מהתירוצים שאחזתי בהם כשנטשתי באופן לא רשמי את הבלוג הזה לפני... כמעט 8 חודשים, וואו, הוא העובדה שאין לי כוח לעשות בוק לכל מאפה שאני מכינה.)

בואו ואספר לכן על דקלה.

דקלה היא קולגה שלי בעבודה. כאילו, סוג של קולגה. היא לא איתי במחלקה, והיא פה שנים לפניי. אנחנו עובדות באותה חברה, אבל לא באותו עבודה. היא חדה, והיא מצחיקה, והיא גלוית לב, והיום היא עוזבת וממשיכה בדרך חדשה לגמרי, ומבורכת הרבה יותר.

יש אנשים בכל חלק של חיי שאני צריכה לחשוב פעמיים על איך להתנסח איתם ומה לומר להם. לא רק שאני לא נזקקת לזה כשאני מדברת עם דקלה – אם הייתי עושה את זה, היא הייתה נותנת לי מבט חצי לא מאמין חצי נוזף ודוחקת בי להגיע לפואנטה. ובדרך כלל, הייתי מגיעה. זה היה עניין של למידה, אבל זה קרה לבסוף.

דקלה גם הייתה אחת הקוראות של הבלוג הזה, והיא הסיבה שהפוסט הזה עולה. כדי להיכנס שוב בעדינות לעסק, אני מצרפת את המתכון שאני מכינה כבר מכיתה ד' ואני יכולה לדקלם אותו בעיניים עצומות – עוגת שוקולד. וכן, אני מקווה לגוון בקרוב ולהעלות לפה דברים אחרים, כמו סקונס ועוגיות ואולי גם את המתכון שלי לחלה, אבל בינתיים, קחו את המתכון הזה.

(אני גם מנסה לסיים לכתוב את הפוסט הזה לפני סוף המשמרת של דקלה כדי להפתיע אותה עם פוסט שמוקדש לה, לכן לא התפלספתי על ערך הפשטות וכד'. יהיה לזה ודומיו מקום בפוסטים הבאים.)

ככה, בחושה, פשוטה. היא מתרוממת גבוה בתנור ונהדרת גם אחרי כמה ימים – מהמקרר, מהמקפיא, או ככה על השיש. היא מתפוררת קמעה אבל מעולה בתור בסיס לעוגת יומולדת, או סתם ככה ליד הקפה. כמות הסוכר אולי נראית גבוהה, אבל אפשר להוריד חצי כוס בכיף והעוגה תוכל לספוג את זה. חוץ מזה, היא יוצאת עוגה מאוד גבוהה, אז זה סוג של מתאזן.

אמא שלי קיבלה את המתכון מחברה טובה שלה, סוניה, שקיבלה את זה מאין לי שמץ. המתכון המקורי רשום על כרטיסיית אינדקס כזאת, כמו של ספריות של פעם, ודחוסה יחד עם עוד מאות מתכונים בקופסה צהובה מרובעת, כנראה קופסת קרמיסימו ממש ישנה, שהיא קופסת המתכונים של אמא שלי. לא כולם עלו על שולחן הוריי, אבל את כולן אמא שלי רצתה להכין בשלב כלשהו. ויום אחד, עוד אקליד את המתכונים אחד אחד, יחד עם התיקונים בעט של אמא שלי, ואשמר את הדבר הזה.

אבל עד אז, אני הולכת לחפש אונליין תבניות אפייה טובות

לחיי הדברים הפשוטים, האנשים הטובים, והמתכונים הקלים.

***

עוגת השוקולד של סוניה

זמן אפייה/בישול: כשעה

זמן הכנה (כולל אפייה): כשעה ורבע

תשואה: תבנית אחת גדולה וסטנדרטית של עוגת שוקולד שתתפח יפה יפה

מצרכים

• 3 כוסות קמח
• 2 1/2 כוסות סוכר
• כוס קקאו
• כפית אבקת אפייה
• כפית סודה לשתייה
• כוס שמן נייטרלי (קנולה/סויה)
• 4 ביצים
• 2 כוסות קפה נמס מוכן ללא חלב (מינימום 4 כפיות קפה נמס, להמיס בקצת מים חמים, ולמלא את השאר במים קרים)
• כפית תמצית וניל
• כפית תמצית רום

 

הוראות הכנה

1. לחמם את התנור ל180 מעלות צלסיוס / 350 מעלות פרנהייט. להכין תבנית 32X25 ס"מ (מלבנית גדולה, לא ענקית), עדיף עם דפנות גבוהות. להכין קערה יחסית גדולה לבלילה.
2. לערבב את כל המצרכים היבשים. כשהתערובת אחידה, להוסיף את המצרכים הרטובים.
3. (כן. באמת. זה כל מה שצריך לעשות.)
4. לערבב הכל ביחד עד שמתקבלת בלילה יחסית נזילה, ללא גושי קמח סוררים.
5. למזוג את הבלילה לתבנית. אם התבנית לא גדולה מספיק, לחלק ל2 תבניות.
6. לאפות כ50 דקות, או עד שקיסם באמצע העוגה יוצא יבש.
7. (נשבעת! זה כל מה שצריך לעשות!
8. עכשיו אתן מבינות למה אמא סמכה עליי לעשות את העוגה לבד לפני שהגעתי לגיל דו-ספרתי?)
9. בתיאבון!

***

עקבו אחריי בטוויטר או באינסטגרם! 

ואם אתן מכינות את המתכון, תייגו אותי ותצרפו את ההאשטאג #bakingtherapy באינסטגרם - שם אפשר למצוא גם את הדברים שאפיתי בעבר.

בראוניז, או: השראה, השראה בכל מקום

תראו. ניסיתי. באמת שניסיתי לצלם את תהליך האפייה של הדברים שהכנתי מאז הפוסט הראשון, כי כמה מהתגובות היו "אבל למה אין תמונות". ואני יודעת שזה דבר שקיים בבלוגים אחרים שבהם יש מתכונים. אני יודעת, כי אני מבלה שם - טוב, לא מלא זמן, אבל מספיק.

וכשאני אומרת שניסיתי, זה לא סתם. אחרי הפוסט הראשון, הנחתי שכדאי שאכין את זה ואביא לעבודה בשלישי, בנוהל, כי השם של הבלוג זה לא סתם. ואכן הכנתי, וצילמתי, והבאתי, ואז מישהו שם את זה במקפיא ושבוע אחר כך מישהו אחר גילה את זה במקפיא וזה גרף מלא מחמאות.

ואני לא אומרת את זה רק כדי להרים לעצמי, אני אומרת את זה גם כדי להדגיש לכן שזה מתכונים ממש ברי-ביצוע. אם זה מתכון מטורף או קשה, אני אציין את זה. אבל השורטברד לא כזה קשה. באמת שלא.

דיברתי על הבלוג הזה היום עם קולגות בעבודה, ואחת אמרה שהעיקר זה שיהיה תמונה של התוצר הסופי. והיא די צודקת. מעכשיו - כלומר, מהפוסט שאחרי הנוכחי שאתן קוראות - תמיד יהיה תמונה של התוצר הסופי. הפוסט של היום לא נכתב אחרי שהכנתי את הבראוניז האלה בדיוק, אלא אחרי כמה עשרות פעמים שהכנתי את הבראוניז האלה.

החיים של כל אחת שקצת אופה מתחלקים ל2: לפני שהיא מצאה את המתכון הgo-to שלה לבראוניז, ואחרי.

לא עוגת שוקולד, ולא עוגת שמרים. זה בראוניז. כי זה קל, וזה מהיר, וזה פשוט. והניסיון להגיע למתכון המושלם והאהוב עליכן הוא ניסיון מר, כי בראוניז חרא זה סתם עוגת שוקולד שהתאמצתן יותר מדי בשבילה. וזה לא בראוניז. זה לא אותו דבר. זאת לא אותה רמה של מאפה.

ניסיתי מלא מתכונים לבראוניז, ממלא מקורות - ספרי מתכונים, אינטרנט, מתכונים משפחתיים. כל אחד והבעיה שלו - מסובך מדי, לא שוקולדי מספיק, וכו'.

כמעט וויתרתי על הרעיון של למצוא מתכון מושלם לבראוניז. זה לא היה דרמטי, כן? אין פה איזה מונטאז' של חיפושים ברחבי העולם ומאות חפיסות שוקולד מבוזבזות. זה פשוט לא נקרה בדרכי.

ואז דן ופיל, 2 יוטיוברים שאני מחבבת במיוחד (הם גיקיים ומצחיקים ודי טובים במה שהם עושים), עשו סרטון אפייה מצחיק כזה להאלווין, והיה שם מתכון לבראוניז. כלומר, זה סרטון מ2012 שראיתי אותו רק לפני שנתיים בערך.

קהל היעד של דן ופיל הוא צעיר טיפה יותר ממני, אבל הם היו כ"כ נוכחים במעגלים האינטרנטיים שאני נוכחת בהם שראיתי כמה סרטונים שלהם כדי להבין מה הביג דיל ודי נשאבתי בהתחלה. 

וזה די פאדיחות, כי זה יוטיוברים. זה, כאילו, זה דברים של תיכוניסטים. כל עולם הvloggers ויוצרי תוכן ביוטיוב עדיין נתפס במיינסטרים בתור דבר חובבני וילדותי, כזה שהצרכנים והיוצרים שלו לא מנוסים. וזה נכון לגבי הרבה מאוד מהתוכן ביוטיוב, כי זאת פלטפורמה חינמית.

אבל דווקא בגלל שהיא חינמית, כולם יכולים ליצור בה. ונכון, יש אנשים לא מנוסים, ויש מלא מלא מלא תוכן גרוע באתר הזה. אבל שלא כמו הערוצים המסחריים, את יכולה לבחור את התוכן שאת צורכת, ושלא כמו נטפליקס ודומיו, אפשר להגיב על סרטונים. ויש מלא מלא מלא תוכן ביוטיוב. שתבינו: אני עוקבת אחרי כמה סוגים שונים של יוצרים (בעיקר ASMR, יוצרים עצמאיים ומצחיקים כמו kickthepj, ופיליפ דה פרנקו, אחד האנשים המגניבים והותיקים בפלטפורמה, וזה רק טיפה בים), בערך 40 יוצרים שונים, ואחותי גם עוקבת אחרי כמה יוצרים (בעיקר family vloggers וערוצי איפור והיא בטח תצעק עליי כשתקרא את הפוסט הזה שיש עוד ואני אערוך את הפוסט בהתאם), ואין נקודת השקה אחת בין רשימות המעקב שלנו. אחת ויחידה. ויש עוד מאות אלפי ערוצים ביוטיוב שאנחנו לא עוקבות אחריהם, ויש כל סוג של תוכן שאפשר להסריט ולהעלות לאינטרנט. הכל שם. הכל.

למעשה, יוטיוב זה קצת כמו מדינת ישראל. זה התחיל כדבר קטן שעונה על צורך ברור, וגדל למימדים אדירים, והיום הוא מכיל בתוכו מלא מלא מלא. יש אנשים מרוצים יותר ומרוצים פחות, ויש אנשים שפרשו לדוקים או לאתרים שמתאימים להם יותר, אבל הרוב נשאר, למרות הבעיות, כי יוטיוב זה מקום ייחודי. וכן, לא קל להרוויח כסף. וכן, יש אנשים בעייתיים שעושים דברים דוחים ובגלל שהם אליטה אז יוטיוב מתמהמהים בתגובה שלהם. אבל אנשים נשארים, כי כמו אתרים שיתופיים לפניו ויחד איתו, יוטיוב זה סוג של עיר מקלט אינטרנטי שבו אנשים שמרגישים לבד במציאות חייהם יכולים למצוא אנשים דומים להם במרחב האינטרנטי.

ואני לא מתפדחת מזה כמו שהתפדחתי פעם. אני צורכת תכנים ביוטיוב, אני עוקבת אחרי יוצרים מגניבים שמפרסמים מלא דברים. דברים קטנים שהם בעצם גדולים. (כל מילה במשפט האחרון זה לינק נפרד, וזה 5 דוגמאות שונות ומגניבות על קצה המזלג, ליצירתיות העצמאית שמתעופפת ברחבי היוטיוב.) ולפעמים אני נהנית, ולפעמים אני מתעצבנת, ולפעמים אני מוצאת מתכון לבראוניז המושלמים בתבל. כל אחד מוצא ביוטיוב משהו אחר. וזה אחלה מקום למצוא בו דברים. גם את עצמך.

***

הכלל לגבי בראוניז הוא כזה: זה חייב להיות מרוכז, רצוי נימוח במידה מסוימת, וחייב להיות בזה שוקולד. לא קקאו. אפשר גם קקאו, אבל לא חובה. בראוניז זה הכלאה של חפיסת שוקולד ועוגה. זה מה שיקרה אם קוסם בינוני מהוגוורטס יכוון שרביט אל עבר חפיסת שוקולד וינסה לעשות טרנספיגורציה ולהפוך אותו לעוגה, וזה ייתקע באמצע.

וכמו שוקולד, בראוניז זה ורסטילי בטירוף. אפשר להוסיף לזה מלא דברים ולהפוך את זה להצלחה הכי גדולה; בין הדברים שהוספתי בעבר (לא הכל ביחד): פטל אדום קפוא, מיני אוריאו, אוריאו בגודל רגיל, אגוזי לוז קלויים, שוקולד צ'יפס לבנים, ריס'ז צ'יפס (כמו שוקולד צ'יפס אבל חמאת בוטנים, ומוכרים אותם בכמה מהסופרים הגדולים וגם, מסתבר, בfeelbox ברח' עזה בירושלים, פתוח 24/7, חוק המרכולים say what), מרשמלו, תותים טריים, ופעם אחת גם שמתי תמצית מנטה אבל זה היה, אפעס, לא ממש מוצלח כי הגזמתי עם התמצית והיה לכל הבראוניז טעם של משחת שיניים.

אי אפשר לטעות עם בראוניז. גם עם התנור האהבל שלי, ששרף את הבראוניז כמה פעמים, אי אפשר לטעות, כי זה עדיין בראוניז.

אבל אפשר לשפר את הבראוניז, ויש לי סוד לגבי זה.

כנסו קרוב. זה סוד.

קרוב יותר.

עוד, נו.

אחוז מוצקי קקאו גבוה ככל הניתן.

האוזן כואבת כי צעקתי? הנה, קחו קצת בראוניז שעשיתי משוקולד עם אחוז קקאו שאם הוא היה אלכוהול היה ממיס את הבקבוק שלו. נכון שהכל יותר טוב עכשיו? זה כי שוקולד משובח עושה את הכל ליותר טוב. (אגב, גם צ'ילי ותבשילי קדירה. כן כן. קוביה או חצי קוביה של שוקולד 75% ומעלה לפני שסוגרים את המכסה לשעתיים-שלוש, וזה עף לשמיים.)

וזה נורא מפתה לקנות חבילות של שוקולד לאפייה בזול ולהסתפק בזה, ואני עשיתי את זה בעבר, אבל התוצאות הכי טובות מגיעות אם שמים לפחות חפיסה אחת של שוקולד עם אחוז קקאו מפחיד. וזה לא חייב להיות איזה גודייבה או גיארדלי, כן? זה יכול להיות החפיסות שמוכרים 2 ב15 ש"ח במחנה יהודה, שמיוצרים באיזה רומניה עם שמות מוזרים. זה לא משנה. שוקולד לאפייה זה שוקולד לאפייה, בין אם זה מגיע ממפעל בן מאות שנים בריביירה הבלגית ובין אם זה מגיע מאזור תעשייה חדש במדינה מזרח אירופאית. הכל נמס אותו דבר.

ואם כבר בנמס עסקינן, את השלב הראשון של הבראוניז אפשר לעשות ב2 דרכים: באותה דרך שבה תיארתי את המסת השוקולד במתכון לשורטברד, או בדרך שתיארתי במתכון. אם אתן הולכות על המיקרוגל, אז חשוב להפעיל את המיקרו רק 20 שניות כל פעם כדי לא לשרוף את השוקולד, ולערבב אחרי כל הפעלה.

תהנו מהמתכון! תקראו את כולו לפני שאתן מתחילות! ותסלחו לי שאין תמונות הפעם. אני יותר בנאדם של מילים, מסתבר.

***

בראוניז שוקולד

המתכון מעובד מסרטון של דן ופיל, שלקחו את המתכון מהאתר של הBBC

זמן בישול/אפייה: 45 דקות

זמן הכנה (כולל אפייה): שעה וחצי

תשואה: שוב, זה תבנית, אז זה תלוי בגודל שאתן חותכות. 

מצרכים

• 300 גר' שוקולד מריר, כשלפחות חפיסה אחת עם אחוז מוצקי קקאו של 60% או יותר
• 200 גר' חמאה
• כוס וחצי קמח
• כוס וחצי סוכר
• כפית אבקת אפייה 
• כפית תמצית וניל או מעטפה סוכר וניל
• 4 ביצים

הוראות הכנה

1. לחמם את התנור ל180 מעלות צלסיוס / 350 מעלות פרנהייט. להכין תבנית 32X25 ס"מ (מלבנית גדולה, לא ענקית). אם היא רב-שימושית, לשמן אותה במעט חמאה או לשים נייר אפייה. אם לא, מ'כפת לכן.
2. למלא מים בסיר קטן ויציב, ושמים על אש גבוהה. בזמן שהמים מתחממים, שמים בקערת מתכת או זכוכית מחוסמת את השוקולד (שבור כמה שיותר קטן) ואת החמאה (חתוך לקוביות). כשהמים רותחים, להקטין את הלהבה ולשים את הקערה על הסיר, שייראה ככה:
   
   לזה קוראים bain marie או double boiler או "דרך להמיס שוקולד בלי לשרוף אותו ואם קראתן את המתכון הקודם אתן יודעות למה לא שורפים שוקולד", ופה יש הוראות מדויקות איך מכינים אחד (באנגלית). חשוב שהקערה לא תשב בתוך המים, אלא מעל, כך שהחום של האדים ימיס את השוקולד והחמאה.
3. כשהשוקולד והחמאה מומסים לגמרי, מוסיפים את הסוכר ומערבבים. מניחים במקרר כחצי שעה עד לקירור התערובת - עדיף שלא יתקשה, אז צריך לבדוק את המצב אחרי רבע שעה בערך. ולא לשים במקפיא כמו שעשיתי בפעם שעברה מפאת לחץ זמן, כי זה מתקשה מהר מדי ואז סתם צריך לשים במיקרו לכמה שניות כל פעם עד שאפשר לעבוד עם זה שוב. חשוב לקרר את השוקולד, כדי שהביצים לא יתבשלו מהחום.
4. מוסיפים את הביצים והתמצית וניל לשוקולד המקורר ומערבבים. אם אתן רוצות להוסיף תוספות שיהיו בגוף הבראוניז, כמו אגוזים או שוקולד צ'יפס לבן, להוסיף לקערה בשלב הזה. 
5. מוסיפים את הקמח ואבקת האפייה, ומערבבים. התערובת תהיה סמיכה, זה בסדר. אם אתן רוצות להוסיף תוספות שיהיו בתחתית הבראוניז, כמו עוגיות אוריאו, לפזר בתבנית בשלב הזה. 
6. שמים את התערובת המוכנה בתוך התבנית ומורחים אותה, כמו חומוס סמיך מאוד, על כל התבנית כך שתהיה שכבה אחידה. אם אתן רוצות להוסיף תוספות שיהיו מעל הבראוניז, זה הזמן. 
7. אופים 45 דקות, או עד שהאמצע לא רועד כשמנענעים קלות את התבנית. אפשר גם פחות - פחות זמן בתנור שווה בראוניז יותר נזילים. מה שבא לכן.
8. בתיאבון! זהו, באמת. מתכון קל בטירוף.

 ***

עקבו אחריי בטוויטר או באינסטגרם! 

ואם אתן מכינות את המתכון, תייגו אותי ותצרפו את ההאשטאג #bakingtherapy באינסטגרם - שם אפשר למצוא גם את הדברים שאפיתי בעבר.

 

שורטברד של מיליונרים, או: איך למדתי להפסיק להיות אנינה ולהתחיל להתכתב עם קלישאות

למה בלוג? כי אני אוהבת לאפות, ואני צריכה מקום לאפסן את המתכונים שלי, וככה קל לי יותר לחלוק אותם עם אנשים. כלומר, הגיע הזמן, לא? למרות שבלוג זה מאוד 2011. אבל מה אני אעשה, מתכונים בפודקאסט לא מרגיש לי כמו דבר יעיל במיוחד. אז בלוג איט איז.

למה אפשר לצפות? מתכונים. הגיגים שקשורים למתכונים. אולי קצת פוליטיקה. אולי קצת תקשורת. אבל תמיד יהיה מתכון, או משהו שקשור לאוכל. מוזיקה, קצת.

באופן לא מפתיע, הפוסט הזה לא נולד בזמן שהקציתי לו מאז פתיחת הבלוג הזה בתחילת נובמבר, אלא בין הקלטה אחת לשנייה בעבודה, בהפסקות פרסומות ולפני שעולים לשידור, ואם הכל יילך כמתוכנן, הוא יעלה לאוויר לפני פתיחת השנה האזרחית החדשה. שזה בעוד שעה ו53 דקות, נכון להקלדת שורה זאת. נחיה ונראה.

[עדכון, 00:57: ו ב כ ן.]

אז בתור פוסט היכרות, הטקסט הזה התחיל מעט עקום. קוראים לי גבריאלה, אני בת 26, גרה בירושלים ועובדת בנווה אילן, ופעם ראשונה שאפיתי עוגה בלי עזרה של אמא הייתי בת 9. זה היה לפינה החמה של החיילים בגוש עציון, וזה הפך לסוג של מסורת יום ג', כי המורה שהקפיצה את העוגות לפינה החמה הייתה עוברת לאסוף אותם בשלישי בערב ויוצאת ברביעי מהבית מוקדם במיוחד כדי להביא את העוגות לגוש לפני שנסעה לעבודתה באפרת. (וכיום, יום שלישי זה היום שאני מביאה מאפים לעבודה. אז שלישי בנוהל, מ2001 ועד היום, עם הפסקה של... 16 שנה בין לבין.)

ומאז גדלתי, למדתי, עבדתי. חוץ מאותה עוגה  למדתי עוד מתכונים, וחוץ מאותו בית גרתי במקומות אחרים. חברים נרכשו, אישיות  נבנתה, ואחד הדברים שהתחלתי לשנוא היה קלישאות ודברים שהם קלים מדי.

קל מדי לבחורה דתייה בלי רקע בהדרכה להתקבל למדרשת טיולים בשירות הלאומי, אז הלכתי לשנתיים במוזיאונים והדרכתי בכל זאת. ללמוד בבר אילן ולהישאר בבועה הדתית-ימנית? פחחח. מדע המדינה באוניברסיטה העברית איט איז.

ובהתאם, המתכונים שאחריהם תרתי נהיו ארוכים וסבוכים יותר. אפילו הכנת טחינה אצלי לא מסתיימת בפחות מ4 סוגי תבלינים, וזה כשאני ממש במצב רוח לפשוט כזה.

אני לא יודעת להצביע על הרגע שהחיפוש אחר המסובך והמיוחד נרגע. למעשה, הוא לא ממש נרגע, אבל בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי נהנית גם מהפשוט ומהברור.

המתכון הזה, הראשון בבלוג, הוא פשוט וטעים וממכר. קוראים לו Millionaire bars או millionaire's shortbread; על גבי עוגיית חמאה פשוטה נחה לה שכבה עבה ונימוחה של קרמל, ועליה שכבה של שוקולד מריר ועשיר. אני הוספתי כמה הבזקים קלים של מלח גס - לא חובה, אבל טעות מרה להחסיר את זה. המלח חותך את המתיקות של כל התרכובת והופך אותו למעניין וממכר.

פעם ראשונה שטעמתי את הדבר הזה, הייתי בשמורת הטבע סנודוניה בצפון וויילס, אחרי כמה ימים אינטנסיביים במיוחד של דיבורים על הרגשות שלנו ועל הסכסוך הישראלי פלסטיני. הייתי צריכה משהו פשוט, והסוג-של-עוגייה הזו קרצה לי. ועם הביס הראשון, עם העושר שבטעמים, הבנתי שגם הפשטות יכולה לעורר רגשות עזים.

הנוף מהאכסנייה בוויילס. לא רואים, אבל היה קפוא

היא לא מכתיבה את סדר היום, הפשטות. אם היא עשויה היטב, היא משמשת רקע מהוקצע למציאות הסבוכה. ולפעמים, הרקע הזה משמעותי יותר מהסבך.

בתיאבון, חברות.

***

שורטברד של מיליונרים

המתכון מעובד מהגרסה של Once Upon A Chef, שם גם יש תמונות של איך זה נראה. (בהמשך אני אצרף תמונות למתכונים. זה פוסט ראשון, נו. Cut me some slack.)

זמן בישול/אפייה: כ30 דקות

זמן הכנה (כולל קירור): שעתיים

תשואה: אם מתעקשים לחתוך יפה כמו בתמונות, אז בערך 20-25 חתיכות. אם זה לא למטרות סופר fancy, להשאיר בתבנית ושכל אחת תחליט לעצמה מה גודל החתיכה

מצרכים

לשכבת השורטברד: 

• 2 כוסות קמח לבן
• חצי כוס סוכר חום (כהה או בהיר, זה לא ממש משנה)
• כף קורנפלור (או, במקרה שלי, עמילן תפו"א שנשאר מפסח ופתחתי רק בספטמבר)
• חצי כפית מלח שולחן
• 200 גר' חמאה ישר מהמקרר, קרה ככל שניתן אבל לא קפואה
• 2 כפות מי קרח
• 2 חלמונים

לשכבת הקרמל: 

• 2 קופסאות שימורים של חלב מרוכז ממותק (אא"כ אתן קונות את החלב המרוכז הממותק שלכן מ, כאילו, חנות סיטונאית, הקופסאות מגיעות באותו גודל אחיד. אז כן, 2 כאלה. במ"ל זה יוצא 828.)
• כוס סוכר חום בהיר
• 170 גר' חמאה, חתוכה לקוביות
• רבע כוס סילאן
• 2 כפיות תמצית וניל
• קורט מלח

לשכבת השוקולד:

• 350 גר' שוקולד מריר איכותי (60% מוצקי קקאו ומעלה. ככל שאחוז הקקאו גבוה יותר, כך גובר הסיכוי שאנשים שיטעמו יעשו קולות בעלי אופי מיני קמעה)
• 6 כפות שמנת מתוקה 

כלי מטבח שכדאי שיהיו בשביל המתכון הזה:

• פומפיה. מגררת. איך שלא קוראים לזה בעברית. נו, הזה שמגררים איתו תפוחי אדמה וכזה. צריך אותו בשביל החמאה, אז לשומרות הכשרות שביניכן, כדאי שיהיה עוד אחד חלבי בבית. כי הולכים לגרר בו חמאה.
• מדחום ממתקים - ניתן להשיג בכל חנות למוצרי אפייה, רוב אם לא כל חנות למוצרי מטבח, וכד'. זה לא מאוד יקר, ומבחינת רמת הדיוק בהכנת הקרמל, זה מאוד מאוד עוזר.
• קערה בגודל בינוני חסינת חום - שמתאימה למיקרוגל. פיירקס זה אחלה, פלסטיק זה בסדר, מתכת זה פחות מתאים.

אופן ההכנה 

שורטברד - עוגיית חמאה ענקית, בגדול

1. לחמם את התנור ל180 מעלות צלסיוס / 350 מעלות פרנהייט. אם ברצונכן להוציא בקלות את העוגיות מהתבנית בתור בלוק ולחתוך יפה כזה, אז להכין תבנית 32X25 ס"מ (מלבנית גדולה, לא ענקית) ולהניח בתוכה יריעות נייר אלומיניום לאורך ולרוחב, שארוכות מספיק כדי להיצמד לדפנות התבנית ושיישאר קצה מעל לשפת התבנית בכל צד. אם ברצונכן להשאיר את זה בתבנית, פשוט תכינו תבנית.
2. לשים בקערה את הקמח, הסוכר, הקורנפלור, והמלח, לערבב.
3. לגרר את החמאה הקרה לתוך הקערה. כל כמה גירורים, לערבב את החמאה לתוך הקמח, כדי שלא תהפוך לגוש אחד גדול של חמאה מגוררת שנראית כמו מוח מחורר. זה מגניב, אבל זה לא יעיל. המטרה היא ליצור יחידות קטנות-קטנות של חמאה בתוך התערובת, כדי שבזמן האפייה החמאה תשחרר את הטעם באופן כמה שיותר אחיד בכל שכבת השורטברד.
4. להוסיף את המי קרח ואת החלמונים, ולערבב רק עד שהבצק מתחיל להתגבש. אין צורך שהכל יהיה בגוש אחד. אם התערובת עדיין יבשה מדי, אפשר להוסיף עוד קצת מי קרח.
5. לשפוך את הסוג-של-בצק לתוך התבנית ולשטח לשכבה בגובה אחיד בתחתית התבנית. לחורר כמה פעמים עם מזלג, ולהכניס לתנור במשך כ20 דקות, עד שהשורטברד מוזהב. להניח בצד שיתקרר.

קרמל, מתת האל

1.  לערבב יחד בסיר בינוני את כל המצרכים לקרמל עד שהחמאה והסוכר לגמרי מומסים ומשולבים בתוך התערובת.  
2. בשלב הזה, מחברים את מדחום הממתקים לצד הסיר וממשיכים לערבב עם מזלג או מקצף עד שהתערובת מתעבה ומגיעה ל110 מעלות צלסיוס / 225 מעלות פרנהייט, תהליך שלוקח בערך 6 דק'.
3. כשהקרמל מוכן, למזוג אותו לתבנית מעל השורטברד החמים. להניח על השיש כ10 דק' ואז להכניס למקרר לעוד כחצי שעה, או עד שהקרמל מתייצב.

שוקולד, זה כל הסיפור

1. לשבור את השוקולד לחתיכות כמה שיותר קטנות. לא לגרר, אבל לחצות קוביות, ולהניח בקערה חסינת החום שהיא לא ממתכת. להוסיף את השמנת המתוקה.
2. לחמם ל20 שניות במיקרו, לערבב, וחוזר חלילה, עד שהשוקולד נמס ויש תערובת אחידה. אל תנסו לקצר תהליכים ולשים במיקרו ל2 דקות רצופות. זה ישרוף את השוקולד ואולי הוא יימס אבל יהיה כמעט בלתי אפשרי למרוח אותו והוא ייראה כמו בוץ ויהיה לו גם קצת טעם כזה. בקיצור, אל תהיו חכמולוגים.
3. למרוח את השוקולד על שכבת הקרמל עד לכיסוי מלא. לפני שהשוקולד מתקשה, לפזר מעל מעט מלח גס. 

הטעם הוא קצת כמו Twix אבל גורמה ועם מלא קרמל. מומלץ לקרר לפני ההגשה כי הקרמל מתרכך.

ועכשיו, בתיאבון באמת!

(תגובות יתקבלו בשמחה. בקשות להבהרה, גם כן. תרגישו חופשי. ולפני שתשאלו, עיצוב הבלוג הוא בהרצה. היי, אם לתאגיד מותר...)

***

עקבו אחריי בטוויטר או באינסטגרם! 

ואם אתן מכינות את המתכון, תייגו אותי ותצרפו את ההאשטאג #bakingtherapy באינסטגרם - שם אפשר למצוא גם את הדברים שאפיתי בעבר.