תראו. ניסיתי. באמת שניסיתי לצלם את תהליך האפייה של הדברים שהכנתי מאז הפוסט הראשון, כי כמה מהתגובות היו "אבל למה אין תמונות". ואני יודעת שזה דבר שקיים בבלוגים אחרים שבהם יש מתכונים. אני יודעת, כי אני מבלה שם - טוב, לא מלא זמן, אבל מספיק.
וכשאני אומרת שניסיתי, זה לא סתם. אחרי הפוסט הראשון, הנחתי שכדאי שאכין את זה ואביא לעבודה בשלישי, בנוהל, כי השם של הבלוג זה לא סתם. ואכן הכנתי, וצילמתי, והבאתי, ואז מישהו שם את זה במקפיא ושבוע אחר כך מישהו אחר גילה את זה במקפיא וזה גרף מלא מחמאות.
ואני לא אומרת את זה רק כדי להרים לעצמי, אני אומרת את זה גם כדי להדגיש לכן שזה מתכונים ממש ברי-ביצוע. אם זה מתכון מטורף או קשה, אני אציין את זה. אבל השורטברד לא כזה קשה. באמת שלא.
דיברתי על הבלוג הזה היום עם קולגות בעבודה, ואחת אמרה שהעיקר זה שיהיה תמונה של התוצר הסופי. והיא די צודקת. מעכשיו - כלומר, מהפוסט שאחרי הנוכחי שאתן קוראות - תמיד יהיה תמונה של התוצר הסופי. הפוסט של היום לא נכתב אחרי שהכנתי את הבראוניז האלה בדיוק, אלא אחרי כמה עשרות פעמים שהכנתי את הבראוניז האלה.
החיים של כל אחת שקצת אופה מתחלקים ל2: לפני שהיא מצאה את המתכון הgo-to שלה לבראוניז, ואחרי.
וכשאני אומרת שניסיתי, זה לא סתם. אחרי הפוסט הראשון, הנחתי שכדאי שאכין את זה ואביא לעבודה בשלישי, בנוהל, כי השם של הבלוג זה לא סתם. ואכן הכנתי, וצילמתי, והבאתי, ואז מישהו שם את זה במקפיא ושבוע אחר כך מישהו אחר גילה את זה במקפיא וזה גרף מלא מחמאות.
ואני לא אומרת את זה רק כדי להרים לעצמי, אני אומרת את זה גם כדי להדגיש לכן שזה מתכונים ממש ברי-ביצוע. אם זה מתכון מטורף או קשה, אני אציין את זה. אבל השורטברד לא כזה קשה. באמת שלא.
דיברתי על הבלוג הזה היום עם קולגות בעבודה, ואחת אמרה שהעיקר זה שיהיה תמונה של התוצר הסופי. והיא די צודקת. מעכשיו - כלומר, מהפוסט שאחרי הנוכחי שאתן קוראות - תמיד יהיה תמונה של התוצר הסופי. הפוסט של היום לא נכתב אחרי שהכנתי את הבראוניז האלה בדיוק, אלא אחרי כמה עשרות פעמים שהכנתי את הבראוניז האלה.
החיים של כל אחת שקצת אופה מתחלקים ל2: לפני שהיא מצאה את המתכון הgo-to שלה לבראוניז, ואחרי.
לא עוגת שוקולד, ולא עוגת שמרים. זה בראוניז. כי זה קל, וזה מהיר, וזה פשוט. והניסיון להגיע למתכון המושלם והאהוב עליכן הוא ניסיון מר, כי בראוניז חרא זה סתם עוגת שוקולד שהתאמצתן יותר מדי בשבילה. וזה לא בראוניז. זה לא אותו דבר. זאת לא אותה רמה של מאפה.
ניסיתי מלא מתכונים לבראוניז, ממלא מקורות - ספרי מתכונים, אינטרנט, מתכונים משפחתיים. כל אחד והבעיה שלו - מסובך מדי, לא שוקולדי מספיק, וכו'.
כמעט וויתרתי על הרעיון של למצוא מתכון מושלם לבראוניז. זה לא היה דרמטי, כן? אין פה איזה מונטאז' של חיפושים ברחבי העולם ומאות חפיסות שוקולד מבוזבזות. זה פשוט לא נקרה בדרכי.
ואז דן ופיל, 2 יוטיוברים שאני מחבבת במיוחד (הם גיקיים ומצחיקים ודי טובים במה שהם עושים), עשו סרטון אפייה מצחיק כזה להאלווין, והיה שם מתכון לבראוניז. כלומר, זה סרטון מ2012 שראיתי אותו רק לפני שנתיים בערך.
קהל היעד של דן ופיל הוא צעיר טיפה יותר ממני, אבל הם היו כ"כ נוכחים במעגלים האינטרנטיים שאני נוכחת בהם שראיתי כמה סרטונים שלהם כדי להבין מה הביג דיל ודי נשאבתי בהתחלה.
וזה די פאדיחות, כי זה יוטיוברים. זה, כאילו, זה דברים של תיכוניסטים. כל עולם הvloggers ויוצרי תוכן ביוטיוב עדיין נתפס במיינסטרים בתור דבר חובבני וילדותי, כזה שהצרכנים והיוצרים שלו לא מנוסים. וזה נכון לגבי הרבה מאוד מהתוכן ביוטיוב, כי זאת פלטפורמה חינמית.
אבל דווקא בגלל שהיא חינמית, כולם יכולים ליצור בה. ונכון, יש אנשים לא מנוסים, ויש מלא מלא מלא תוכן גרוע באתר הזה. אבל שלא כמו הערוצים המסחריים, את יכולה לבחור את התוכן שאת צורכת, ושלא כמו נטפליקס ודומיו, אפשר להגיב על סרטונים. ויש מלא מלא מלא תוכן ביוטיוב. שתבינו: אני עוקבת אחרי כמה סוגים שונים של יוצרים (בעיקר ASMR, יוצרים עצמאיים ומצחיקים כמו kickthepj, ופיליפ דה פרנקו, אחד האנשים המגניבים והותיקים בפלטפורמה, וזה רק טיפה בים), בערך 40 יוצרים שונים, ואחותי גם עוקבת אחרי כמה יוצרים (בעיקר family vloggers וערוצי איפור והיא בטח תצעק עליי כשתקרא את הפוסט הזה שיש עוד ואני אערוך את הפוסט בהתאם), ואין נקודת השקה אחת בין רשימות המעקב שלנו. אחת ויחידה. ויש עוד מאות אלפי ערוצים ביוטיוב שאנחנו לא עוקבות אחריהם, ויש כל סוג של תוכן שאפשר להסריט ולהעלות לאינטרנט. הכל שם. הכל.
למעשה, יוטיוב זה קצת כמו מדינת ישראל. זה התחיל כדבר קטן שעונה על צורך ברור, וגדל למימדים אדירים, והיום הוא מכיל בתוכו מלא מלא מלא. יש אנשים מרוצים יותר ומרוצים פחות, ויש אנשים שפרשו לדוקים או לאתרים שמתאימים להם יותר, אבל הרוב נשאר, למרות הבעיות, כי יוטיוב זה מקום ייחודי. וכן, לא קל להרוויח כסף. וכן, יש אנשים בעייתיים שעושים דברים דוחים ובגלל שהם אליטה אז יוטיוב מתמהמהים בתגובה שלהם. אבל אנשים נשארים, כי כמו אתרים שיתופיים לפניו ויחד איתו, יוטיוב זה סוג של עיר מקלט אינטרנטי שבו אנשים שמרגישים לבד במציאות חייהם יכולים למצוא אנשים דומים להם במרחב האינטרנטי.
ואני לא מתפדחת מזה כמו שהתפדחתי פעם. אני צורכת תכנים ביוטיוב, אני עוקבת אחרי יוצרים מגניבים שמפרסמים מלא דברים. דברים קטנים שהם בעצם גדולים. (כל מילה במשפט האחרון זה לינק נפרד, וזה 5 דוגמאות שונות ומגניבות על קצה המזלג, ליצירתיות העצמאית שמתעופפת ברחבי היוטיוב.) ולפעמים אני נהנית, ולפעמים אני מתעצבנת, ולפעמים אני מוצאת מתכון לבראוניז המושלמים בתבל. כל אחד מוצא ביוטיוב משהו אחר. וזה אחלה מקום למצוא בו דברים. גם את עצמך.
***
ניסיתי מלא מתכונים לבראוניז, ממלא מקורות - ספרי מתכונים, אינטרנט, מתכונים משפחתיים. כל אחד והבעיה שלו - מסובך מדי, לא שוקולדי מספיק, וכו'.
כמעט וויתרתי על הרעיון של למצוא מתכון מושלם לבראוניז. זה לא היה דרמטי, כן? אין פה איזה מונטאז' של חיפושים ברחבי העולם ומאות חפיסות שוקולד מבוזבזות. זה פשוט לא נקרה בדרכי.
ואז דן ופיל, 2 יוטיוברים שאני מחבבת במיוחד (הם גיקיים ומצחיקים ודי טובים במה שהם עושים), עשו סרטון אפייה מצחיק כזה להאלווין, והיה שם מתכון לבראוניז. כלומר, זה סרטון מ2012 שראיתי אותו רק לפני שנתיים בערך.
קהל היעד של דן ופיל הוא צעיר טיפה יותר ממני, אבל הם היו כ"כ נוכחים במעגלים האינטרנטיים שאני נוכחת בהם שראיתי כמה סרטונים שלהם כדי להבין מה הביג דיל ודי נשאבתי בהתחלה.
וזה די פאדיחות, כי זה יוטיוברים. זה, כאילו, זה דברים של תיכוניסטים. כל עולם הvloggers ויוצרי תוכן ביוטיוב עדיין נתפס במיינסטרים בתור דבר חובבני וילדותי, כזה שהצרכנים והיוצרים שלו לא מנוסים. וזה נכון לגבי הרבה מאוד מהתוכן ביוטיוב, כי זאת פלטפורמה חינמית.
אבל דווקא בגלל שהיא חינמית, כולם יכולים ליצור בה. ונכון, יש אנשים לא מנוסים, ויש מלא מלא מלא תוכן גרוע באתר הזה. אבל שלא כמו הערוצים המסחריים, את יכולה לבחור את התוכן שאת צורכת, ושלא כמו נטפליקס ודומיו, אפשר להגיב על סרטונים. ויש מלא מלא מלא תוכן ביוטיוב. שתבינו: אני עוקבת אחרי כמה סוגים שונים של יוצרים (בעיקר ASMR, יוצרים עצמאיים ומצחיקים כמו kickthepj, ופיליפ דה פרנקו, אחד האנשים המגניבים והותיקים בפלטפורמה, וזה רק טיפה בים), בערך 40 יוצרים שונים, ואחותי גם עוקבת אחרי כמה יוצרים (בעיקר family vloggers וערוצי איפור והיא בטח תצעק עליי כשתקרא את הפוסט הזה שיש עוד ואני אערוך את הפוסט בהתאם), ואין נקודת השקה אחת בין רשימות המעקב שלנו. אחת ויחידה. ויש עוד מאות אלפי ערוצים ביוטיוב שאנחנו לא עוקבות אחריהם, ויש כל סוג של תוכן שאפשר להסריט ולהעלות לאינטרנט. הכל שם. הכל.
למעשה, יוטיוב זה קצת כמו מדינת ישראל. זה התחיל כדבר קטן שעונה על צורך ברור, וגדל למימדים אדירים, והיום הוא מכיל בתוכו מלא מלא מלא. יש אנשים מרוצים יותר ומרוצים פחות, ויש אנשים שפרשו לדוקים או לאתרים שמתאימים להם יותר, אבל הרוב נשאר, למרות הבעיות, כי יוטיוב זה מקום ייחודי. וכן, לא קל להרוויח כסף. וכן, יש אנשים בעייתיים שעושים דברים דוחים ובגלל שהם אליטה אז יוטיוב מתמהמהים בתגובה שלהם. אבל אנשים נשארים, כי כמו אתרים שיתופיים לפניו ויחד איתו, יוטיוב זה סוג של עיר מקלט אינטרנטי שבו אנשים שמרגישים לבד במציאות חייהם יכולים למצוא אנשים דומים להם במרחב האינטרנטי.
ואני לא מתפדחת מזה כמו שהתפדחתי פעם. אני צורכת תכנים ביוטיוב, אני עוקבת אחרי יוצרים מגניבים שמפרסמים מלא דברים. דברים קטנים שהם בעצם גדולים. (כל מילה במשפט האחרון זה לינק נפרד, וזה 5 דוגמאות שונות ומגניבות על קצה המזלג, ליצירתיות העצמאית שמתעופפת ברחבי היוטיוב.) ולפעמים אני נהנית, ולפעמים אני מתעצבנת, ולפעמים אני מוצאת מתכון לבראוניז המושלמים בתבל. כל אחד מוצא ביוטיוב משהו אחר. וזה אחלה מקום למצוא בו דברים. גם את עצמך.
***
הכלל לגבי בראוניז הוא כזה: זה חייב להיות מרוכז, רצוי נימוח במידה מסוימת, וחייב להיות בזה שוקולד. לא קקאו. אפשר גם קקאו, אבל לא חובה. בראוניז זה הכלאה של חפיסת שוקולד ועוגה. זה מה שיקרה אם קוסם בינוני מהוגוורטס יכוון שרביט אל עבר חפיסת שוקולד וינסה לעשות טרנספיגורציה ולהפוך אותו לעוגה, וזה ייתקע באמצע.
וכמו שוקולד, בראוניז זה ורסטילי בטירוף. אפשר להוסיף לזה מלא דברים ולהפוך את זה להצלחה הכי גדולה; בין הדברים שהוספתי בעבר (לא הכל ביחד): פטל אדום קפוא, מיני אוריאו, אוריאו בגודל רגיל, אגוזי לוז קלויים, שוקולד צ'יפס לבנים, ריס'ז צ'יפס (כמו שוקולד צ'יפס אבל חמאת בוטנים, ומוכרים אותם בכמה מהסופרים הגדולים וגם, מסתבר, בfeelbox ברח' עזה בירושלים, פתוח 24/7, חוק המרכולים say what), מרשמלו, תותים טריים, ופעם אחת גם שמתי תמצית מנטה אבל זה היה, אפעס, לא ממש מוצלח כי הגזמתי עם התמצית והיה לכל הבראוניז טעם של משחת שיניים.
אי אפשר לטעות עם בראוניז. גם עם התנור האהבל שלי, ששרף את הבראוניז כמה פעמים, אי אפשר לטעות, כי זה עדיין בראוניז.
אבל אפשר לשפר את הבראוניז, ויש לי סוד לגבי זה.
כנסו קרוב. זה סוד.
קרוב יותר.
עוד, נו.
אחוז מוצקי קקאו גבוה ככל הניתן.
האוזן כואבת כי צעקתי? הנה, קחו קצת בראוניז שעשיתי משוקולד עם אחוז קקאו שאם הוא היה אלכוהול היה ממיס את הבקבוק שלו. נכון שהכל יותר טוב עכשיו? זה כי שוקולד משובח עושה את הכל ליותר טוב. (אגב, גם צ'ילי ותבשילי קדירה. כן כן. קוביה או חצי קוביה של שוקולד 75% ומעלה לפני שסוגרים את המכסה לשעתיים-שלוש, וזה עף לשמיים.)
וזה נורא מפתה לקנות חבילות של שוקולד לאפייה בזול ולהסתפק בזה, ואני עשיתי את זה בעבר, אבל התוצאות הכי טובות מגיעות אם שמים לפחות חפיסה אחת של שוקולד עם אחוז קקאו מפחיד. וזה לא חייב להיות איזה גודייבה או גיארדלי, כן? זה יכול להיות החפיסות שמוכרים 2 ב15 ש"ח במחנה יהודה, שמיוצרים באיזה רומניה עם שמות מוזרים. זה לא משנה. שוקולד לאפייה זה שוקולד לאפייה, בין אם זה מגיע ממפעל בן מאות שנים בריביירה הבלגית ובין אם זה מגיע מאזור תעשייה חדש במדינה מזרח אירופאית. הכל נמס אותו דבר.
ואם כבר בנמס עסקינן, את השלב הראשון של הבראוניז אפשר לעשות ב2 דרכים: באותה דרך שבה תיארתי את המסת השוקולד במתכון לשורטברד, או בדרך שתיארתי במתכון. אם אתן הולכות על המיקרוגל, אז חשוב להפעיל את המיקרו רק 20 שניות כל פעם כדי לא לשרוף את השוקולד, ולערבב אחרי כל הפעלה.
תהנו מהמתכון! תקראו את כולו לפני שאתן מתחילות! ותסלחו לי שאין תמונות הפעם. אני יותר בנאדם של מילים, מסתבר.
***
בראוניז שוקולד
המתכון מעובד מסרטון של דן ופיל, שלקחו את המתכון מהאתר של הBBC
זמן בישול/אפייה: 45 דקות
זמן הכנה (כולל אפייה): שעה וחצי
תשואה: שוב, זה תבנית, אז זה תלוי בגודל שאתן חותכות.
מצרכים
- 300 גר' שוקולד מריר, כשלפחות חפיסה אחת עם אחוז מוצקי קקאו של 60% או יותר
- 200 גר' חמאה
- כוס וחצי קמח
- כוס וחצי סוכר
- כפית אבקת אפייה
- כפית תמצית וניל או מעטפה סוכר וניל
- 4 ביצים
הוראות הכנה
- לחמם את התנור ל180 מעלות צלסיוס / 350 מעלות פרנהייט. להכין תבנית 32X25 ס"מ (מלבנית גדולה, לא ענקית). אם היא רב-שימושית, לשמן אותה במעט חמאה או לשים נייר אפייה. אם לא, מ'כפת לכן.
- למלא מים בסיר קטן ויציב, ושמים על אש גבוהה. בזמן שהמים מתחממים, שמים
בקערת מתכת או זכוכית מחוסמת את השוקולד (שבור כמה שיותר קטן) ואת החמאה
(חתוך לקוביות). כשהמים רותחים, להקטין את הלהבה ולשים את הקערה על הסיר,
שייראה ככה: לזה קוראים bain marie או double boiler או "דרך להמיס שוקולד בלי לשרוף אותו ואם קראתן את המתכון הקודם אתן יודעות למה לא שורפים שוקולד", ופה יש הוראות מדויקות איך מכינים אחד (באנגלית). חשוב שהקערה לא תשב בתוך המים, אלא מעל, כך שהחום של האדים ימיס את השוקולד והחמאה.
- כשהשוקולד והחמאה מומסים לגמרי, מוסיפים את הסוכר ומערבבים. מניחים במקרר כחצי שעה עד לקירור התערובת - עדיף שלא יתקשה, אז צריך לבדוק את המצב אחרי רבע שעה בערך. ולא לשים במקפיא כמו שעשיתי בפעם שעברה מפאת לחץ זמן, כי זה מתקשה מהר מדי ואז סתם צריך לשים במיקרו לכמה שניות כל פעם עד שאפשר לעבוד עם זה שוב. חשוב לקרר את השוקולד, כדי שהביצים לא יתבשלו מהחום.
- מוסיפים את הביצים והתמצית וניל לשוקולד המקורר ומערבבים. אם אתן רוצות להוסיף תוספות שיהיו בגוף הבראוניז, כמו אגוזים או שוקולד צ'יפס לבן, להוסיף לקערה בשלב הזה.
- מוסיפים את הקמח ואבקת האפייה, ומערבבים. התערובת תהיה סמיכה, זה בסדר. אם אתן רוצות להוסיף תוספות שיהיו בתחתית הבראוניז, כמו עוגיות אוריאו, לפזר בתבנית בשלב הזה.
- שמים את התערובת המוכנה בתוך התבנית ומורחים אותה, כמו חומוס סמיך מאוד, על כל התבנית כך שתהיה שכבה אחידה. אם אתן רוצות להוסיף תוספות שיהיו מעל הבראוניז, זה הזמן.
- אופים 45 דקות, או עד שהאמצע לא רועד כשמנענעים קלות את התבנית. אפשר גם פחות - פחות זמן בתנור שווה בראוניז יותר נזילים. מה שבא לכן.
- בתיאבון! זהו, באמת. מתכון קל בטירוף.
ואם אתן מכינות את המתכון, תייגו אותי ותצרפו את ההאשטאג #bakingtherapy באינסטגרם - שם אפשר למצוא גם את הדברים שאפיתי בעבר.
