שורטברד של מיליונרים, או: איך למדתי להפסיק להיות אנינה ולהתחיל להתכתב עם קלישאות

למה בלוג? כי אני אוהבת לאפות, ואני צריכה מקום לאפסן את המתכונים שלי, וככה קל לי יותר לחלוק אותם עם אנשים. כלומר, הגיע הזמן, לא? למרות שבלוג זה מאוד 2011. אבל מה אני אעשה, מתכונים בפודקאסט לא מרגיש לי כמו דבר יעיל במיוחד. אז בלוג איט איז.

למה אפשר לצפות? מתכונים. הגיגים שקשורים למתכונים. אולי קצת פוליטיקה. אולי קצת תקשורת. אבל תמיד יהיה מתכון, או משהו שקשור לאוכל. מוזיקה, קצת.

באופן לא מפתיע, הפוסט הזה לא נולד בזמן שהקציתי לו מאז פתיחת הבלוג הזה בתחילת נובמבר, אלא בין הקלטה אחת לשנייה בעבודה, בהפסקות פרסומות ולפני שעולים לשידור, ואם הכל יילך כמתוכנן, הוא יעלה לאוויר לפני פתיחת השנה האזרחית החדשה. שזה בעוד שעה ו53 דקות, נכון להקלדת שורה זאת. נחיה ונראה.

[עדכון, 00:57: ו ב כ ן.]

אז בתור פוסט היכרות, הטקסט הזה התחיל מעט עקום. קוראים לי גבריאלה, אני בת 26, גרה בירושלים ועובדת בנווה אילן, ופעם ראשונה שאפיתי עוגה בלי עזרה של אמא הייתי בת 9. זה היה לפינה החמה של החיילים בגוש עציון, וזה הפך לסוג של מסורת יום ג', כי המורה שהקפיצה את העוגות לפינה החמה הייתה עוברת לאסוף אותם בשלישי בערב ויוצאת ברביעי מהבית מוקדם במיוחד כדי להביא את העוגות לגוש לפני שנסעה לעבודתה באפרת. (וכיום, יום שלישי זה היום שאני מביאה מאפים לעבודה. אז שלישי בנוהל, מ2001 ועד היום, עם הפסקה של... 16 שנה בין לבין.)

ומאז גדלתי, למדתי, עבדתי. חוץ מאותה עוגה  למדתי עוד מתכונים, וחוץ מאותו בית גרתי במקומות אחרים. חברים נרכשו, אישיות  נבנתה, ואחד הדברים שהתחלתי לשנוא היה קלישאות ודברים שהם קלים מדי.

קל מדי לבחורה דתייה בלי רקע בהדרכה להתקבל למדרשת טיולים בשירות הלאומי, אז הלכתי לשנתיים במוזיאונים והדרכתי בכל זאת. ללמוד בבר אילן ולהישאר בבועה הדתית-ימנית? פחחח. מדע המדינה באוניברסיטה העברית איט איז.

ובהתאם, המתכונים שאחריהם תרתי נהיו ארוכים וסבוכים יותר. אפילו הכנת טחינה אצלי לא מסתיימת בפחות מ4 סוגי תבלינים, וזה כשאני ממש במצב רוח לפשוט כזה.

אני לא יודעת להצביע על הרגע שהחיפוש אחר המסובך והמיוחד נרגע. למעשה, הוא לא ממש נרגע, אבל בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי נהנית גם מהפשוט ומהברור.

המתכון הזה, הראשון בבלוג, הוא פשוט וטעים וממכר. קוראים לו Millionaire bars או millionaire's shortbread; על גבי עוגיית חמאה פשוטה נחה לה שכבה עבה ונימוחה של קרמל, ועליה שכבה של שוקולד מריר ועשיר. אני הוספתי כמה הבזקים קלים של מלח גס - לא חובה, אבל טעות מרה להחסיר את זה. המלח חותך את המתיקות של כל התרכובת והופך אותו למעניין וממכר.

פעם ראשונה שטעמתי את הדבר הזה, הייתי בשמורת הטבע סנודוניה בצפון וויילס, אחרי כמה ימים אינטנסיביים במיוחד של דיבורים על הרגשות שלנו ועל הסכסוך הישראלי פלסטיני. הייתי צריכה משהו פשוט, והסוג-של-עוגייה הזו קרצה לי. ועם הביס הראשון, עם העושר שבטעמים, הבנתי שגם הפשטות יכולה לעורר רגשות עזים.

הנוף מהאכסנייה בוויילס. לא רואים, אבל היה קפוא

היא לא מכתיבה את סדר היום, הפשטות. אם היא עשויה היטב, היא משמשת רקע מהוקצע למציאות הסבוכה. ולפעמים, הרקע הזה משמעותי יותר מהסבך.

בתיאבון, חברות.

***

שורטברד של מיליונרים

המתכון מעובד מהגרסה של Once Upon A Chef, שם גם יש תמונות של איך זה נראה. (בהמשך אני אצרף תמונות למתכונים. זה פוסט ראשון, נו. Cut me some slack.)

זמן בישול/אפייה: כ30 דקות

זמן הכנה (כולל קירור): שעתיים

תשואה: אם מתעקשים לחתוך יפה כמו בתמונות, אז בערך 20-25 חתיכות. אם זה לא למטרות סופר fancy, להשאיר בתבנית ושכל אחת תחליט לעצמה מה גודל החתיכה

מצרכים

לשכבת השורטברד: 

• 2 כוסות קמח לבן
• חצי כוס סוכר חום (כהה או בהיר, זה לא ממש משנה)
• כף קורנפלור (או, במקרה שלי, עמילן תפו"א שנשאר מפסח ופתחתי רק בספטמבר)
• חצי כפית מלח שולחן
• 200 גר' חמאה ישר מהמקרר, קרה ככל שניתן אבל לא קפואה
• 2 כפות מי קרח
• 2 חלמונים

לשכבת הקרמל: 

• 2 קופסאות שימורים של חלב מרוכז ממותק (אא"כ אתן קונות את החלב המרוכז הממותק שלכן מ, כאילו, חנות סיטונאית, הקופסאות מגיעות באותו גודל אחיד. אז כן, 2 כאלה. במ"ל זה יוצא 828.)
• כוס סוכר חום בהיר
• 170 גר' חמאה, חתוכה לקוביות
• רבע כוס סילאן
• 2 כפיות תמצית וניל
• קורט מלח

לשכבת השוקולד:

• 350 גר' שוקולד מריר איכותי (60% מוצקי קקאו ומעלה. ככל שאחוז הקקאו גבוה יותר, כך גובר הסיכוי שאנשים שיטעמו יעשו קולות בעלי אופי מיני קמעה)
• 6 כפות שמנת מתוקה 

כלי מטבח שכדאי שיהיו בשביל המתכון הזה:

• פומפיה. מגררת. איך שלא קוראים לזה בעברית. נו, הזה שמגררים איתו תפוחי אדמה וכזה. צריך אותו בשביל החמאה, אז לשומרות הכשרות שביניכן, כדאי שיהיה עוד אחד חלבי בבית. כי הולכים לגרר בו חמאה.
• מדחום ממתקים - ניתן להשיג בכל חנות למוצרי אפייה, רוב אם לא כל חנות למוצרי מטבח, וכד'. זה לא מאוד יקר, ומבחינת רמת הדיוק בהכנת הקרמל, זה מאוד מאוד עוזר.
• קערה בגודל בינוני חסינת חום - שמתאימה למיקרוגל. פיירקס זה אחלה, פלסטיק זה בסדר, מתכת זה פחות מתאים.

אופן ההכנה 

שורטברד - עוגיית חמאה ענקית, בגדול

1. לחמם את התנור ל180 מעלות צלסיוס / 350 מעלות פרנהייט. אם ברצונכן להוציא בקלות את העוגיות מהתבנית בתור בלוק ולחתוך יפה כזה, אז להכין תבנית 32X25 ס"מ (מלבנית גדולה, לא ענקית) ולהניח בתוכה יריעות נייר אלומיניום לאורך ולרוחב, שארוכות מספיק כדי להיצמד לדפנות התבנית ושיישאר קצה מעל לשפת התבנית בכל צד. אם ברצונכן להשאיר את זה בתבנית, פשוט תכינו תבנית.
2. לשים בקערה את הקמח, הסוכר, הקורנפלור, והמלח, לערבב.
3. לגרר את החמאה הקרה לתוך הקערה. כל כמה גירורים, לערבב את החמאה לתוך הקמח, כדי שלא תהפוך לגוש אחד גדול של חמאה מגוררת שנראית כמו מוח מחורר. זה מגניב, אבל זה לא יעיל. המטרה היא ליצור יחידות קטנות-קטנות של חמאה בתוך התערובת, כדי שבזמן האפייה החמאה תשחרר את הטעם באופן כמה שיותר אחיד בכל שכבת השורטברד.
4. להוסיף את המי קרח ואת החלמונים, ולערבב רק עד שהבצק מתחיל להתגבש. אין צורך שהכל יהיה בגוש אחד. אם התערובת עדיין יבשה מדי, אפשר להוסיף עוד קצת מי קרח.
5. לשפוך את הסוג-של-בצק לתוך התבנית ולשטח לשכבה בגובה אחיד בתחתית התבנית. לחורר כמה פעמים עם מזלג, ולהכניס לתנור במשך כ20 דקות, עד שהשורטברד מוזהב. להניח בצד שיתקרר.

קרמל, מתת האל

1.  לערבב יחד בסיר בינוני את כל המצרכים לקרמל עד שהחמאה והסוכר לגמרי מומסים ומשולבים בתוך התערובת.  
2. בשלב הזה, מחברים את מדחום הממתקים לצד הסיר וממשיכים לערבב עם מזלג או מקצף עד שהתערובת מתעבה ומגיעה ל110 מעלות צלסיוס / 225 מעלות פרנהייט, תהליך שלוקח בערך 6 דק'.
3. כשהקרמל מוכן, למזוג אותו לתבנית מעל השורטברד החמים. להניח על השיש כ10 דק' ואז להכניס למקרר לעוד כחצי שעה, או עד שהקרמל מתייצב.

שוקולד, זה כל הסיפור

1. לשבור את השוקולד לחתיכות כמה שיותר קטנות. לא לגרר, אבל לחצות קוביות, ולהניח בקערה חסינת החום שהיא לא ממתכת. להוסיף את השמנת המתוקה.
2. לחמם ל20 שניות במיקרו, לערבב, וחוזר חלילה, עד שהשוקולד נמס ויש תערובת אחידה. אל תנסו לקצר תהליכים ולשים במיקרו ל2 דקות רצופות. זה ישרוף את השוקולד ואולי הוא יימס אבל יהיה כמעט בלתי אפשרי למרוח אותו והוא ייראה כמו בוץ ויהיה לו גם קצת טעם כזה. בקיצור, אל תהיו חכמולוגים.
3. למרוח את השוקולד על שכבת הקרמל עד לכיסוי מלא. לפני שהשוקולד מתקשה, לפזר מעל מעט מלח גס. 

הטעם הוא קצת כמו Twix אבל גורמה ועם מלא קרמל. מומלץ לקרר לפני ההגשה כי הקרמל מתרכך.

ועכשיו, בתיאבון באמת!

(תגובות יתקבלו בשמחה. בקשות להבהרה, גם כן. תרגישו חופשי. ולפני שתשאלו, עיצוב הבלוג הוא בהרצה. היי, אם לתאגיד מותר...)

***

עקבו אחריי בטוויטר או באינסטגרם! 

ואם אתן מכינות את המתכון, תייגו אותי ותצרפו את ההאשטאג #bakingtherapy באינסטגרם - שם אפשר למצוא גם את הדברים שאפיתי בעבר.